דב ענבר, מנהל הכפר כותב מזכרונותיו על חנוך בר יוסף:
"החלטנו לפתוח מגמת מכונאות רכב לתלמידים שזה עתה הגיעו מאתיופיה והיו מגיל 18 ומעלה.
חיפשנו מורים למכונאות וחנוך בר יוסף ענה למודעה שפרסמנו. הגיע אדם מבוגר יחסית ליתר המורים, צנוע
ובקושי מנדב פרטים על הקריירות הקודמות שלו. עד מהרה התברר כי היה לנו
מזל גדול. חנוך ידע למצוא נתיבות ללב התלמידים שהעריכו אותו מאד והצליח
בזמן קצר יחסית להתגבר על מכשולי השפה , העדר לימודים מסודרים וידע
בסיסי במקצועות הלמידה השונים של התלמידים. כמובן שהיה זה מאבק
יומיומי קשה ומורכב עם המון אכזבות בדרך אך חנוך בעקשנות וביסודיות לא
ויתר על אף תלמיד. בצד הדרישות הקפדניות שלו עשה הכל כדי שהתלמידים
יצליחו. היות והיה זה מיזם ניסיוני של משרד העבודה, מפקחי המשרד היו
מגיעים תדיר לסדנה של חנוך ועוקבים מקרוב אחרי הנעשה בה. לאחר כל
ביקור היו מגיעים למשרדי ובפיהם שבחים רבים על חנוך. בשעה טובה הגיעו
בחינות הגמר וההסמכה וההתרגשות בכפר גבוהה. כולנו הגענו לאחל הצלחה
לבוגרים , מורות האולפן, המורי ם והמורות המקצועיים, צוות ההדרכה וההנהלה
והנה הגיעו בוחני משרד העבודה ובחנו את התלמידים בחלק העיוני ובחלק
המעשי. בתום יום הבחינות חנוך והמורים שאיתו היו מאושרים ובישרו לי
בשמחה על הצלחה מרשימה ביותר. אין נכשלים והציונים גבוהים . אך לדאבון
ליבנו משרד העבודה פסל את הבחינות בטענה כי לא הגיוני שכולם עברו וחייב
להיות חלק שנכשל כי זו הסטטיסטיקה הרגילה. נדהמנו מההודעה הקשה
ולמרות שטענו כי לא היה שום נציג שלנו במקום והבוחנים היו חיצוניים, השיבו
פנינו ריקם. כאן שוב מתגלה חנוך והמורים שאיתו בגדולתם. הם שכנעו את
התלמידים שנפגעו ובצדק מההאשמות להבחן שוב. מיותר לציין שגם בבחינה
הנוספת חזרה ההצלחה על עצמה .
במהלך עבודתו של חנוך נפגשתי אתו תכופות בסדנה ובעיקר בארוחות
הצהריים , שם גיליתי בכל פעם נתון נוסף על עברו, נתונים שהיה קשה מאד
לחשוף בשל הענווה שבו. כך גיליתי לתדהמתי שחנוך שלנו, המורה, הוא בעצם
הפסל חנוך בר יוסף. מיד שיתפתי אותו בחלום על הקמת גן פסלים ומצאתי
שותף מדהים לרעיון. החיבור בין איציק האוצר לבין חנוך הניב פרות מיידים
כשחנוך מתגייס לסייע לאיציק ולפסלים האחרים בעבודתם. כמובן שגם חנוך
תרם את חלקו ועבודתו מוצגת בגן הפסלים .
לחנוך היה גם חלק משמעותי מאד בהצגה שהעלינו בכפר"