פייסבוק 1/5/24

- אירוע היסטורי בדברי ימי עיינות -

נעם שפר, סיים את תקופת ניהול הכפר, פרויקט חייו והעביר את הדגל והמושכות לדודו שרבי, שקיבל עליו את העול והאתגר ברצון ובהירתמות מלאה.

דברי נעם שפר :

"זהו. הגיע הרגע להפרד.

אחרי 17 שנים בניהול כפר הנוער עיינות החלטתי שהגיע הרגע להמשיך הלאה לאתגרים הבאים. 

אני מסיים היום בתחושת סיפוק וגאווה. מודה על הזכות שהייתה לי לפגוש ולהשפיע לאורך השנים על אלפי חניכים אמיצים וחזקים ומאות אנשי צוות מסורים ומופלאים- שבמקביל עיצבו והשפיעו על חיי.  אקח אתכם בליבי ובזכרונותיי לכל אשר אלך.

עיינות הייתה עבורי פרוייקט חיים ואני מאחל לעצמי שהמקום הבא (שעדיין לא מצאתי...וכעת אתפנה לחפש) יהיה משמעותי ומאתגר לא פחות.

משתף בדברים ששאמרתי היום לצוות - שמסכמים את מחשבותי.

צוות אהוב,

איך מנסחים התרגשות במילים?

איך מסכמים בכמה משפטים 17 שנים שבהם קמתי כל בוקר ליום מלא משמעות ועניין ואף יום לא היה דומה למשנהו?

לא יכולתי לבקש יותר מהשנים האלה, תחושת המשמעות, המיזמים, הפרוייקטים, הצמיחה המשותפת, השיח החינוכי והערכי -  כולם בנו אותי, הפכו אותי למי שאני, וילוו אותי לנצח.   זה פרויקט חיי והיום אני גאה מאוד, שמח מאוד וגם עצוב מאוד.

אני מאמין כי זו זכות גדולה להיות איש חינוך ולהיות שותף לעיצוב דמותם של בני נוער וזו זכות גדולה עוד יותר להיות איש חינוך בארגון שעוסק בחינוך הוליסטי ואינטנסיבי כמו כפר נוער. 

אומרים שחוזקה של שרשרת נמדד בחוזק החולייה החלשה ביותר. אבל ארגון להבנתי אינו שרשרת אלא רשת שחוזקה נמדד לפי החוליות החזקות ביותר והאופן שבו חוליות אלו מחפות על האזורים הפחות חזקים ברשת.  לשמחתי ולגאוותי הצוות בעיינות  מורכב מהמון חוליות חזקות מאוד - כל אחד בתחומו, כל אחד וחוזקותיו. זה מה שאפשר להגיע למקום הטוב והחזק שאנחנו נמצאים בו היום.

בחודשים האחרונים אני נפרד לאט מהכפר ומהתפקיד - עם אין סוף שיחות ומחשבות.  אני מבקש לשתף בכמה מהן:

*גיוון זה כח. כמו בטבע שגיוון שווה חוסן , כך גם בארגון.  זה נכון לגיוון בחניכים אבל נכון אף יותר בגיוון באנשי חינוך שעוטפים את בני הנוער – חשוב שיהיו אנשי חינוך מדיסציפלינות שונות שעובדים בצורות ובמתודות שונות ושיש להם נק׳ ממשק שונות מול בני הנוער. חשוב לשמור, לחזק ולדייק את הגיוון הזה.

*עבודה בשותפות ולא רק בשת"פ– שותפות בו כל אחד מבין את נק' הממשק והחוזקות של האחרים. שותפות שכזו יכולה למקסם את הפוטנציאל הגיוון.

*עולם החינוך צריך להיות עם קודים של עולם ההייטק - מוכרחים לנסות כל הזמן כיוונים ופתרונות חדשים, מותר ולגיטימי לטעות. כל כשלון מקרב אותנו להצלחה.

*להאמין בעצמנו - אנחנו מנסים לחנך את החניכים להאמין בעצמם ולעוף הכי גבוה שאפשר ולפעמים קצת מוותרים לעצמנו בזה - אני קורא לכם לחלום בגדול, להוביל שינויים והכי חשוב - לרתום את כל הסביבה שלכם לכך.

*חשוב לפעול בגישה של איך כן לקדם ולא להסביר מדוע אי אפשר.  האתגר הגדול הוא איך להגשים את עצמך ואת החלומות שלך בתוך מערכת מובנת – לכאורה זה סותר אולם בפועל זה אפשרי – כל זאת בתנאי שיודעים לאן רוצים להגיע, מוכנים להתאמץ ולשלם מחירי זמן ותסכול ומצליחים לגייס את הסביבה לכך.

השנים האחרונות מלמדות אותנו שהאיומים על החברה הישראלית הולכים וגדלים - בטח ובטח ה-7-10 אומר את זה. במקביל, גם האיומים על קונספט כפרי הנוער מתגברים  - כלכליים, פוליטיים וארגוניים. אולם להבנתי כפרי הנוער הם אחד הפתרונות הכי טובים לאתגרי החברה הישראלית. לכן אני מאמין כי יש עתיד גדול למסגרת החינוכית הייחודית והמופלאה הזו.

שנים ארוכות חלק מהתפקיד שלי היה לארח אנשים וקבוצות ולהסביר מה זה עיינות ומה החוזקות שלנו, תמיד התגאיתי במקום ובאנשי החינוך המעולים שמרכיבים אותו וזו רגע מצוין לומר לכולכם ביחד ולכל אחד בנפרד כמה אני גאה בכם וכמה אני מוקיר תודה.

סומך עליכם שתמשיכו לשמור על הרוח העיינותית ולהוביל את הכפר לפסגות חדשות ואני בטוח שדודו שרבי הוא האדם המתאים להוביל את מהלך זה. אני כמובן אהיה תמיד נכון לסייע.

אני מסיים היום פרק ארוך ומשמעותי בחיי במקום הכי אופטימי בעולם - בהודיה גדולה והכרת הטוב.

זכיתי."