צעדת 4 הימים השלוש-עשרה - 21-17 באפריל 1967 - בהשתתפות כ-19,000 צועדים היתה הצעדה האחרונה. היינו קבוצת ״גמילים״ כבני 17 מעיינות בהדרכת רענן גולן מקבוצת שילר שהתגבשה לגרעין ואחרי מלחמת ששת הימים ייסדה יחד עם בוגרים ממקווה ישראל את היישוב ״מרום גולן״. בהמשך התקיימה תוכנית בידור בהנחית עזריה רפופורט. קדם לטקס אירוע צניחה כאשר ביער חולדה צנחו משני מטוסים שתי קבוצות צנחנים שהצטרפו והשתתפו כנציגי הצנחנים בצעדה, אני בחרתי להתגייס לצנחנים.

נחמה שוהם: אני מזהה אותך ואת גיל אורגלר ז"ל.. היסטוריה.. מאיר אגמון: האחרים זה דוד אשכנזי ז״ל מרמלה ואריה שביט מרמלה. כולנו היינו חבורת נחמי-מאיר עד מלחמת יום הכיפורים.

2067203 נחמי גנץ נפל ב73 בגיל 22 בשנת 1967 כשעוד היינו ג׳מילים בעיינות אחרי המלחמה ולפני שהפכנו ל״דליתים״ הכי גדולים בכפר הנוער ביקש נחמי להתגורר איתי בחדר בבניין האחרון בקצה המסדרון בתוך החורשה על הגבעה הקטנה ממנה יורדים לשטחי הכינוס לקראת היציאה לעבודה בשדות, במספוא, בגן הירק, במטעים. היה זה מגרש חולי בין מוסכי הפח של הטרקטורים והמסגריה. בקיץ 1968 עזבנו את הפנימייה וחזרנו לרמלה עיר הולדתנו. חברותנו נשמרה באדיקות הערצנו האחד את השני והחלטנו להתגייס יחד, אני דחיתי את מועד הגיוס לפברואר מועד גיוסו של נחמי. ב 6 לפברואר 1969 עמדתי בתור אחרי נחמי לקבל את זריקת החיסון המשולבת במזרק הענק שהשתמשו בבקו״ם, נחמי ראה את המזרק, נבהל וביקש ממני לעמוד לפניו, הסכמתי בחיוך וקיבלתי את המספר האישי 2067202. (המשך ...)

בתהליך המיון ליחידות נפרדו דרכנו למספר שעות נחמי חברי האהוב פנה לסיירת חרוב ואני ביקשתי להתגייס לגדוד 890 של הצנחנים. נפגשנו בצהריים בחדר האוכל שם זכינו לפינוק מיוחד בזכות אהובה האמא של נחמי שעבדה במקום ובערב אף זכינו בהופעה של יגאל בשן שהתגייס אף הוא באותו היום. את יגאל הכרנו בעיינות כאשר שר וניגן בחדרנו ועם שלומית אהרון מעל במת המופעים שבאולם הספורט בסמוך למגרש הכדורגל החולי. הפגישה הבאה היתה במחנה ״רמה״ ליד שועפט בקרבת ירושלים. מפגש נוסף של לוחמים היה לנו במוצב ברוש בבקעה כאשר התכנסנו לוחמי הצנחנים ולוחמי סיירת חרוב לשמוע את שלומית אהרון שרה לראשונה את השיר ״יש לי אהוב בסיירת חרוב״. נחמי נפל בחאן ארנבה שברמת הגולן כאשר טיל פגע בזחל״ם עליו ישבו 13 לוחמי פלוגת החבלה של הצנחנים עם כל התחמושת ואמצעי החבלה שלקחו עמם לקרב.

Rachel Drucker פייסבוק- צילה, מי זו היושבת ולוחשת על אוזנך.. אנו למדנו בכיתה י' 1966-1967 ואולי אף ניגשנו לבחינות שנה מאוחר יותר, לא זכור לי שעסקנו אז בפמיניזם, לא זכור לי שהבנים הלכו לימאות, זכור לי שלמדנו להסיר כתם מבגד, ותחזוקת בית , מה שמפתיע אותי שעדה ז"ל שהיתה פמיניסטית דגולה בימים ההם ועוד לפניהם דאגה להרכשת מקצוע זה לנו הבנות, או שזה היה צ'ופר עבורנו?

Zilla Leshem - פייסבוק: רותי מאירוב. לידי ,...למדנו בעיקר לבשל....התובנות על הסללה ופמיניזם, הגיעו אלינו.מאוחר מאד מאד....הבנים לא למדו כלכלת בית,זה היה מובן מאליו שלא....עדה אחת הפמיניסטיות הבולטות בשנים ההן, נתנה יד להסללה כזו....אז לא שאלנו יותר מדי....עשינו כמעט כל מה שאמרו וציפו מאיתנו...

Yigal Goder - פייסבוק: Shoshi Dalal נכון נאווה פייטוני עפי מיטב זכרוני היא היתה מורה חיילת.

Hani Cohen Roubini - פייסבוק: עדנה אהרוני חנה זיק גאולה צילה פלש. לא מזהה את עצמי

ברוך בר סלע - מחזור 1959 (פייסבוק): לימים התגייסתי לנח"ל עם גרעין"ערבה" ,בו היו חברי בוגרי"עיינות" מחזור כ"ה וזכיתי להיות בנבחרת הנח"ל שצעדה 4 ימים ועלתה לירושליים! ההליכה היתה קשה אבל השירה והרוח הנחלאית סייעו בידינו . יזכר לטובה הרס"ר גנץ [לא בני גנץ] שטיפל בשלפוחיות רגלינו במסירות! ביום יום פחדנו ממנו ומענשיו! אבי ז"ל נהג כאזרח להצטרף לצועדים ולא אשכח כי בעת היותו במיטת חליו בגיל 70+ דמעות היו בעיניו כאשר שאל אותי מה יהיה עם השתתפותי בצעדה הבאה? רוצה לומר: רוח העם בימים ההם הייתה מיוחדת וחבל שהצעדה פסקה!

כלכלת בית, יפה המטפלת, חופשת הפסח, בגן הירק, בפלחה והמספוא במטע הנשירים והסובטרופיים, בענפי החי, צעדת תשכח

:Leah Ophir-Pfeffermann בעיינות (1964-68) הכרתי את האבוקדו והתאהבתי-עד עצם היום הזה! מוכנה לשלם כל מחיר ועם סיום העונה (גם אלה מהקרור...) אני מחכה בכיליון עיניים וחיך -לתחילת העונה. כיום , הוספו המון זנים חדשים וטעימים. שמחה לשמוע שנטעתם עצי אבוקדו, מחדש. בהצלחה!!?