ניסים סהר (פייסבוק): אז ככה. מנקודת המבט שלי בעיינות היו שני מגדירים . האחד היה מגדיר הצמחים משיעור ביולוגיה הידוע שכל אחד מאיתנו הסתובב בשבילי עיינות ובשטחים הצמודים וניסה להגדיר את הצימחייה לפי צורת העלים הגזע וכו... והיה את ישראל פרידמן. לישראל היה סיפור רקע לכול נושא שאותו הוא הסביר . ממנו למדתי ש אבוקדו הוא בעצם פרי שבמדינות של דרום אמריקה והמזרח הרחוק היו אוכלים אותו בתוספת סוכר. היה לנו במטע את ״המערב הודי״ והנאבל והריד. את הפוארטה והאטינגר. וכמובן את ההאס. וישראל סיפר על מוצאם של הסוגים, הוא גם דיבר על אחוזי השומן הבריאים שנמצאים בפרי. והסביר בפרוטרוט את יכולת ההתערבות שלנו בהכפלה של התוצרת מהעץ (מבלי לפגוע כמובן בזכויותיהן העתירות של הדבורים) על ידי חיגור . תוך כדי הסבר על האופן בו העץ ניזון . והיו גם הפקאנים שהיו אמורים להיות חוד החנית ביצוא שהיו אמורים להחליף את הפרדסים שהתחרות הקשה עם ספרד ומרוקו על השוק האירופי, אילצה את החקלאים לחפש תוצר שיהיה קל לגדל בתנאי האקלים בארץ. ואז הגיעה הכנימה הצהובה שמישהו שהגניב ארצה שתיל נגוע והרס כליל את הענף.

(המשך ניסים סהר) ...והיה את כרם הענבים שישראל לימד כל תלמיד כיצד לבצע גיזום מושלם, ספר צמרת היה פראייר לידו. והיו השזיפים והגויאבות וכמובן האפרסמונים. את כל זה הוא לימד. מטמפרטורה נכונה לאויבים טבעיים ועד לכדאיות. ועל מערכות ההשקייה הממוחשבות והמתזים שחסכו את היקר מכל , מים . מצרך יקר שהיה מוקצב במחוזותינו רק מפני שמזג האוויר לא נענה לתפילותיו של החקלאי. ואת הגאוה של הראש היהודי ושאין דבר העומד בפני...אבל יותר מכל אני זוכר את הסיפורים שלו על השואה. היה לו חשוב שנדע מה היה שם , ואני זוכר איך שהוא סיפר איך איבד את כל משפחתו ורק הוא ואחיו הצעיר שרדו כשרוב הזמן הם ישנו בדיר חזירים ואכלו מן האוכל שהאיכרים האכילו את החזירים. אני זוכר כיצד הוא השתנק ודמע כשהגיע הזמן לספר איך אחיו הצעיר נתפס וניתלה ואת חוסר האונים שלו לעשות משהו.