סיפור על אדמות עיינות. אבא, אברהם פוקטש, כבר בימיו כחניך, היה נהג טרקטור (הטרקטור בתמונות, ה"אליס"). יום אחד, מתי שהוא לאחר הקמת המדינה, עדה הזמינה גורמים בכירים בהם אשכול וספיר, על מנת שיגדירו את 'משבצת' השטחים של עיינות. לפי סיפורו של אבא: האורחים המכובדים הוסעו בעגלה רתומה לסוס לכיוון "התחנה", כאשר אבא ליווה אותם עם ה"אליס" רתום למחרשה. שם, באיזור מגדל המים, ולבקשת עדה (להגדיר לה "משבצת"), מי מהמכובדים בקש מאבא לחרוש פס באורך 1 ק"מ מהמורדות הצפוניים של הגבעה מערבה, לאורך גבול אדמות בית חנן. בקצה המערבי (לפני הואדי - שם אדמות בית עובד) הוא התבקש לחרוש פס של כ-1 ק"מ דרומה, ובחזרה מזרחה לאיזור שמדרום לתחנת הניסיונות. עד היום, אלו שטחי עיינות ב"תחנה". היו ימים...

"תחנת הנסיונות עליה מדבר רוני פורת היא חוות–מרדכי, שהוקמה בשנת 1935 ,מדרום לבית הספר 'עיינות' וממערב לכביש 42 . החווה נועדה לשמש תחנת ניסיונות חקלאית לקידום ההתיישבות העובדת בצפון מישור החוף הדרומי, ממערב למושבות הוותיקות גדרה, רחובות, נס–ציונה וראשון–לציון. ייחודה של התחנה בסיפור הקמתה, בדמויות שנקשרו בה, בזיכרונותיהם של מי שהתגוררו בה ובתפיסת עולם חקלאית–מחקרית. החווה ומבניה משקפים את הגישה שאימצו המוסדות הלאומיים: להקדים להתיישבות המעשית מחקר שיטתי. לגישה זו היו היבטים אחדים, אחד מהם התמקד בתפיסה חבלית ובטענה שכדי שהתיישבות חקלאית תצליח יש לבחון בכל אזור ואזור את תנאי הקרקע, האקלים, אפשרויות התעסוקה והתשתיות הקיימות; בחינה מעמיקה זו תאפשר תכנון יישובי ומשקי יעיל ותבטיח למתיישבים ביסוס ועצמאות כלכליים." (קתרה 131, עירית עמית כהן)