הבנין המרכזי הושלם ב 1932. ב 1935 הסתיימה בניית שני בניינים - א ו - ב . בנין ג הסתיים 1937 וב1938 ו 1939 הסתיימה בניית הבניין הרביעי.

ב 31/10/1929 התקיימה במקווה ישראל ישיבה בין עדה פישמן לחנה מייזל ומר קראוזה ובעקבותיה נעשו הכנות לנטיעת הפרדס (לאחר ועידת ויצ"ו העולמית בציריך). הפועלות התגוררו בנס ציונה בזמן זה. בעזרת היועץ נתן שיפריס נקבעו מקום הבאר ותכנון המכונות והאינסטלציה. נמצאו מעין בעומק 8 מטר ומעין בעומק 26 מטר והובטח זרם של 200 מ"ק לשעה. ההכנות נעשו לנטיעת 50 דונם פרדס ונטיעתו החלה ב א' ניסן תר"צ ע"י 23 פועלות ו 8 פועלים שהכינו גם שטח למטע בננות ול"ציטרוסים". רוב של פועלות בנטיעת פרדס היה ארוע ראשון מסוגו. (עדה מימון בספרה על עיינות ממשק פועלות לבי"ס חקלאי תיכון... 1956 עמ' 31-32)

על תקופת מאורעות 1936-1939 מספרת עדה בספרה: המשכנו בבנין בתים בעיינות. בשעת יציקת התקרה בבית ד - הדבר היה באמצע המאורעות - אמרנו במעמד פועלי הבנין: "בימים טרופים אלה מגבירים אנו את הבנין, זוהי תשובתנו לפעולת ההרס של אויבינו. עם תוספת בנין נוכל להגדיל את מספר החניכות ונקים עוד בנין אחד בחודשים הקרובים ביותר". (עמ' 64 ספר עדה מימון - ממשק פועלות...)

מכנסיים קצרים "אחד הויכוחים המרים שהיה לנו בעיינות סבב על ענין מכנסי עבודה ארוכים, בהתאם לדרישות המקום. בימים ההם, בשנת 1936-1938, טיפלה בכך גם קופת חולים והסבירה, כי בארץ שהקדחת מצויה בה יש להקפיד על הלבוש מבחינה הגיינית ויעצה לבנות כי תלבשנה מכנסי עבודה ארוכים בשעת עבודתן ולאחריה. על הנימוקים של קופת חולים הוספנו אנו מצדנו, כי גם מטעמים אסטטיים עולים מכנסיים ארוכים על הקצרים, אף הדגשנו שנמצאות אנו בסביבה של שכנות זרה, וחלילה לנו להעלים עין גם מזה. הבנות לא הסכימו והיו שטענו: אנו באנו מאירופה, אנו חניכות חופש ודרור ומוטב שאנשי המזרח ילמדו מאיתנו. אולם לא ארכו הימים ובנות עיינות לבשו מכנסי עבודה ארוכים, אף מצאו כי נאה לבוש זה לאנשי עבודה." (עדה מימון - עיינות - ממשק הפועלות לבית הספר החקלאי התיכון, 1956)

שמי רבני לוי הגעתי לעיינות ב 1964 אחותי אחי גיסי ואבי עבדו במשק ואני למדתי ב67 68 יחד עם חברתי שברבות הימים הפכה להיות אשתי וכמובן שיש לי חברים רבים בוגרי עיינות