מזכרונותיו של יורם שקד (שנק) בוגר המחזור: 
בשנת 1954 לערך הופיעו בבית הספר היסודי בראשון לציון בו למדתי שני תלמידים מעיינות-אילן ומירה וסיפרו לנו לתלמידים על אורח חייהם בבית הספר ובפרט על החיים בפנימיה וכן העבודה בענפי המשק השונים. זה היה למעשה הקשר הראשון שלי עם עיינות ואני זוכר איך הוקסמתי לשמע דברי ההסבר שלהם. בנוסף גם לקחו אותנו בשלב מאוחר יותר לסיור בבית הספר ואני זוכר את בריכות הדגים שהיו ליד בית הספר –בשלב מאוחר יותר ייבשו את הבריכות ונטעו במקומם אגוזי פקן. בכל זאת החלטתי ללכת ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל,ואכן נרשמתי ללימודים וחיכיתי בסבלנות לפתיחת שנת הלימודים. אבי שהיה איש חינוך והכיר אותי היטב החליט ברגע האחרון שמוטב  ואלמד קרוב יותר לביתי בראשון לציון והוא אכן צדק,למרות שהייתי תלמיד טוב יחסי עם רודלסון היו ויה דולורוזה ,אבי נאלץ חדשות לבקרים להפגש עם רודלסון על מנת שלא יזרוק אותי מבית הספר ובסופו של דבר הצלחתי לסיים את הלימודים ואפילו לקבל תעודת בגרות. בקיץ לפני תחילת שנת הלימודים הראשונה היה מחנה הכנה אולם אני שכאמור נרשמתי ברגע האחרון לא השתתפתי בו ומכאן שלא הכרתי את חברי למחזור . אבי בטעות הביא אותי לעיינות יום אחד מוקדם מהיום בו הגיעו כולם ואני זוכר היטב איך הגעתי עם אבי לבית הספר ,יושב על ספסל לפני הצריפים השבדיים שנועדו למגורינו ולמזלי הגיע גם אורי גורדון עם אימו גם הוא בטעות ,מיד התחברנו והחלטנו שנהיה בחדר אחד ואלינו הצטרפו אילן ויכסלבוים ,זוהר ברקאי ועמרם טננבאום. בתחילה היה קשה ,נפרדנו מבית חם ,עברנו להתגורר בפנימיה והגעגועים הביתה היו קשים.
(זכרונות נוספים מצויים בארכיון עיינות)